אני שני בת 24 ממרכז הארץ. כל חיי חלמתי להיות רופאה אך עסקתי בתחום המחשבים מהצבא ועד היום.
היום אני אופר בגרמניה באזור היער השחור ובעתיד בתקווה להיות רופאה 🙂
עקב הרצון להגשים את החלום להיות רופאה יצאתי במסע חיפושים והשוואות איפה הכי טוב ללמוד (בחו"ל כמובן כי בארץ הדרישות מוגזמות ואני אפילו לא מנסה את מזלי).
במהלך החיפוש עלו המון אופציות: איטליה, צ'כיה, בולגריה וכו', אך אחרי חיפוש מעמיק הגעתי לאפשרות ללמוד בגרמניה, בדקתי והשוואתי ואכן הרמה הטובה ביותר מבחינה אקדמית וגם המלצות מכל מיני אנשים שלומדים בגרמניה, גרמו לי לרצות להגיע דווקא לכאן.
מהרגע שהחלטתי שארצה ללמוד בגרמניה נרשמתי לקורס שפה בבית ספר לשפות דיי חדש עם אווירה טובה ומחיר דיי טוב, הממוקם בתל אביב ליד רכבת השלום ושמו "ניו סקול", ולמדתי שם את השפה ברמה בסיסית. בעתיד ארצה להגיע לרמה מספקת מבחינת השפה כדי להירשם ללימודים.
כמובן שחיפשתי במקביל מקום שאוכל להיות בו בגרמניה ואז נתקלתי בהמלצה מעניינת – להיות אופר, ככה שאוכל גם ללמוד את השפה ואת התרבות, ולכן החלטתי לבדוק את הנושא ומצאתי משפחה מדהימה, באזור היער השחור בכפר מקסים ומשפחתי מאוד שנקרא אוטנהיים (Ottenheim).
את האמת שלא ציפיתי לפגוש משפחה כל כך חמה ובכללי כפר מאוד חם ומשפחתי, ציפיתי כמו שכולם אמרו להגיע לאזור קר ומנוכר, שלא אומרים שלום אחד לשני וזה ממש לא ככה! לפחות לא כאן, אני הולכת לסיבוב עם הכלב ואנשים שאני לא מכירה אומרים לי שלום, בוקר טוב ושואלים לשלומי ככה שזה דבר שהפתיע אותי לטובה.
עוד דבר מפתיע הוא בעצם הילדים, כל הילדים כאן ילדים טובים סה"כ, משתוללים כמו כל ילד בגילם אך אם אני אומרת משהו הם מבצעים ללא ויכוחים.אני שומרת על שני ילדים בן ובת (5 ו- 8) עם הרבה אנרגיות, אבל מאוד ממושמעים לכל אדם מבוגר מהם.
בינתיים אני כל יום מופתעת לטובה מאיך שדברים מתנהלים כאן כמו למשל זה שהילדים כאן לא מחזיקים בסמארטפון כלשהו גם כשהם יחסית גדולים, דבר שמזכיר לי מאוד את התקופה שהייתי ילדה כאשר כל עניין הטכנולוגיה עוד לא הגיע, שזה ממש נחמד.
