בביקור האחרון שלי בברלין רציתי להגיע להחלטה האם אני רוצה לעבור לגור בעיר או לא. בגדול זה היה הכיוון שלי אבל כפי שסיפרתי בפוסטים קודמים יש גם סיבות טובות למה לא, ועוד לא הייתי בטוח.
היו לי שיקולים לכאן ולכאן וכמו הרבה דברים בחיים ההחלטה הסופית היתה במידה רבה מתוך תחושה ולא רק מתוך הגיון, ועכשיו אני אספר על הרגע בו קיבלתי את ההרגשה ש-כן אני רוצה לגור בעיר הזאת.
בתחילת הביקור שהיתי בסבלט בשכונת נויקלן או יותר מדויק קרויצקלן – האזור שבין נויקלן לקרויצברג שנהיה בשנים האחרונות לאחד האזורים הכי אופנתיים. אפשר גם להבין למה: הוא יחסית מרכזי, עם הרבה ירוק, ועוברות בו תעלות מים מאוד יפות. הוא גם מלא במסעדות, בארים ובתי קפה ולומרות זאת עדין מאוד שקט.
ברחוב פרידלשטרסה (Friedelstraße) הסמוך לרחוב בו גרתי, עושים עבודות שיפוצים, הכביש סגור לתנועה ומלא בעפר, מחסומים ועוד כל מיני ג׳אנק שקשור לעבודות.
ביום ראשון בצוהורים יצאתי לעשות סיבוב רגלי באזור בשביל להכיר קצת את הסביבה, עברתי ברחוב, וראיתי שמשהו קורה בו. שני אומני רחוב נעמדו על משטח המרצפות הלא גמור, ניגנו על גיטרה וחצוצרה ושרו. מזג האוויר היה מצוין והרבה אנשים נאספו מסביב והתישבו להאזין. תוך כמה דקות העמידו ממול דוכן למכירת בגדי יד שנייה, ולמעשה נוצר ברחוב פסטיבל ספונטני ומאולתר ששום דבר בו לא היה באמת מסחרי. מישהו אפילו שתל שיחי פרחים בעפר העבודות שממול לאומנים שהופיעו. אני לא יודע אם זה הם או אולי השכנים.
בחור שעמד והאזין פנה אלי וסתם התחיל לדבר, סיפר שהוא גר בשכונה ושאלתי אותו איך זה לגור שם.
ואז חשבתי לעצמי שבהמבורג דבר כזה אף פעם לא היה יכול לקרות. יש פסטיבלי רחוב אבל הם תמיד מאורגנים ומסחריים ובטח לא מתארגנים בצורה ספונטנית באתרי בנייה, כן בברלין אפילו הגרמנים יכולים להיות ספונטניים. וגם האנשים פה ברחוב יותר חברותיים.
לאחר כמה דקות המשכתי את הטיול הרגלי ותוך כדי נפלה אצלי ההחלטה שאני רוצה לגור בעיר הזאת.
מה דעתכם? האם באמת יש בברלין משהו מיוחד?
פוסטים קודמים בסידרה לעבור לברלין
