במשך ארבע שנים בהמבורג הכרתי כמה וכמה אנשים ועכשיו הגיע הזמן להיפרד. אני בטח אבקר עוד בעיר וחברים מהמבורג יבקרו אותי גם בברלין אבל זה לא כמו לגור באותה העיר.
כשעזבתי מתל אביב להמבורג ערכתי את מפגש הפרידה בבר ברחוב אלנבי. זה יחסית קל: באים, שותים, אוכלים והולכים הביתה. הפעם אבל החלטתי להזמין לדירה שלי בהמבורג, יש סלון גדול ואין בעיה לארח גם כמות גדולה יותר של אנשים וזאת הרגשה אחרת מלהיפגש בבר.
לרוב האנשים הודעתי בהתראה של יום או יומיים וגרמניה לא בדיוק מפורסמת כמקום מלא ספונטניות, אבל לומרות זאת הגיעו יותר מעשרים חברים, בערך שליש ישראלים, שליש בין לאומיים ושליש גרמנים. אני לא יודע למה אבל אין לי יותר מדי חברים גרמנים.
הכנתי תבשיל צ׳ילי עם טופו. הרעיון הגיע אלי בהשראת ארוחת ראש השנה של מרכז התרבות הישראלי בהמבורג, בחור בשם מיכאל הכין תבשיל צ׳ילי שמאוד אהבתי והוא סיפר לי שזה קל מאוד להכנה. זה באמת יחסית קל, אבל מאחר שהכנתי סיר ענק זה בכל זאת דרש מאמץ.
חלק ישבו בסלון שדי התמלא וחלק הלכו למטבח ששם גם אפשר לפתוח חלון ולעשן. יש גם אימרה גרמנית ש-״כל מסיבה נגמרת במטבח״ וזה באמת אופייני לגרמנים לארח במטבח, לפעמים זהו החדר הראשי בו עורכים מסיבות או לפחות אחד החדרים בו האורחים נמצאים, בניגוד לישראל בה המטבח משמש לרוב רק להכנת האוכל.
לומרות שזה דרש ממני מאמץ בזמן בו היו לי גם ככה הרבה סידורים לעשות לפני שאני עוזב את העיר, אני עדיין שמח שערכתי את מסיבת הפרידה הזאת. זה נתן לי הרגשה שסיימתי את הפרק בהמבורג כמו שצריך ועכשיו אני מוכן להמשיך הלאה.
לצערי שכחתי לצלם במסיבת הפרידה אז הנה סרטון ממסיבה אחרת, מסיבת אוזניות שהלכתי אליה יומיים לפני שעזבתי את המבורג. למי שלא מכיר, במסיבת אוזניות הדי ג׳יי משדר לאוזניות האלחוטיות אבל אין מוזיקה ברמקולים. אז למי שמסתכל מהצד זה נראה כמו חבורה של משוגעים שקופצים בלי סיבה. וגם קשה לדבר עם אנשים כי יש להם אוזניות…
בפוסט הבא אני אספר איך הובלתי את הדברים שלי ואת עצמי מהמבורג לברלין.
