אני חיה בגרמניה משנת 1991, ב- 1986 הגעתי כמלווה למשלחת מעירי רחובות, במסגרת פסטיבל ערים תאומות וחילופי נוער. שלושה ימים לפני שטסנו בחזרה הכרתי את האיש שאיתי ולאחר 5 שנות הדילוגים שלנו בין המדינות, הקמנו כאן את ביתנו בעיר היידלברג, במדינת באדן וורטנברג.
מאז שהגעתי לגרמניה אני עוסקת בהוראת השפה העברית במסגרות שונות. מעבר לכך אני מעבירה סדנאות יצירה ואמנות, בישול, אפייה ודקורציה.
בעבר עסקתי בייבוא יצירות אמנות מהארץ ומכרתי אותם בגלריה שלי לצד תכשיטים שיצרתי.
בשנים האחרונות יש לי חברה להפקת אירועים פרטיים קטנים. חוץ מזה אני מנהלת את קבוצת הפייסבוק ישראלים בהיידלברג ופעילה באגודות ידידות שונות בהתנדבות.
בשנים האחרונות אני עורכת סיורים בעברית בעיר.
החוויה האישית החזקה ביותר שחוויתי בגרמניה היתה בטקס הזכרון לציון ליל הבדולח, הטקס הראשון שבו השתתפתי על אדמת גרמניה כחודשיים לאחר שעברנו לגור כאן. זה היה באתר בית הכנסת שנחרב. רק אז ממש קלטתי את המעבר שלי לגרמניה, על כל שהשתמע מכך; רק אז ממש הרגשתי כמה חשוב לי לשמר את הזהות שלי כיהודייה, כישראלית… וכבר באותו השבוע הצטרפתי לאגודות ידידות בעיר והתחלתי בהוראת השפה העברית. הרגשתי שאם אני כבר חיה כאן אז לפחות אני רוצה להיות מועילה וחיונית!
באין ספור הזדמנויות בחיי כאן אני חווה מפגשים עם אנשים המגלים עניין רב בישראל, ביהדות.
באחד מערבי השיחה שארגנתי בין תלמידיי הגרמניים וקומץ ישראלים עלה גם נושא העבר. אחת התלמידות ספרה בכאב שהיא נכדה של קצין אס אס שהיה פעיל ישירות בהשמדת יהודים.
היא ספרה על השתיקה במשפחה ועל הפחד לדבר ״על זה״ בבית, בכפר בו גדלה ובכלל בחברה. כנערה/ אישה דעתנית היא חקרה ושאלה, הציבה מראות ולא ויתרה וכיום היא יושבת במעגל כה מקורב לישראלים ונהנית להיות חלק מבין המקורבים אלי. היא הוסיפה בשצף דיבורה, בפאתוס כמעט, שבעצם ״אפי היא היהודייה החיה הראשונה״ שהכירה! היה שקט בחדר והיה גם חיוך… ואישור וחיזוק והבנה עד כמה חשוב הדיאלוג המתמיד ולי אישית – עד כמה משמעותית העשייה שלי עבורה ובכלל… משוב (במיוחד שכזה) ממלא אותי כל פעם מחדש באנרגיות.
מה אני אוהבת בחיים בגרמניה?
יש כמה דברים:
- שלא צריך ״לחשבן״ לאף אחד על שום דבר.
- שאף אדם לא מעז ״להכנס לך לתחתונים״ בשאלות טורדניות על חייך.
- שצריך רק להתניע וכבר להגיע… ואז אתה מוצא את עצמך חוצה גבולות למדינה אחרת.
- אני מעריצה ומתפעלת בכל יום מחדש מיופיו של הטבע ועונות השנה שלא הכרתי בישראל.
- אני אוהבת את מגוון ההזדמנויות שיש לי פה; החשיפה למנטליות אחרת; אוהבת להיות פה ושם …
- וגם למדתי לאהוב את השפה הגרמנית (לקח זמן…)
מה הייתי משנה בחיים בגרמניה אם היית יכולה? נדמה לי שאני קצת מורגלת בחיים כאן… עברתי כבר את ״שלב הקיטורים״ ונמצאת כבר מזמן במוד אחר, אבל אולי, בכל אופן הייתי שמחה ״לקצר״ משמעותית את עונת החורף; ״להגביר״ את עוצמת האור בחודשים החשוכים והאפורים ו״לווסת״ את דרגות החום והלחות בקיץ!
למה אני מתגעגעת בארץ? לבני המשפחה ולחברים הטובים שלי; לים בשבת בבוקר; לשווקים הססגוניים ולקריאות הרוכלים; לנופי ילדותי, לריח הפרדסים; ל״פלאפל השכונה״ בשעריים, לנסיעה לתל אביב במונית שירות, למוסיקה מזרחית קולנית שבוקעת מחלונות בתים/ מכוניות; ליום ששי לפני הצהרים ולשקט של לקראת שבת; לדפדוף בעיתוני הסופ״ש, עבי הכרס עם כל הנספחים שלהם; לחגים בחיק המשפחה ולאווירה של ההכנות להם.
מה דעתכם על הדרך של אפי בגרמניה? עם מה הזדהתם ועם מה פחות?
ליצירת קשר עם אפי:
Effi-Konzepte.de
Effi.haas@yahoo.de
