הכירו את שמואל צ'קול, עובד במטבח, חובב אמנות, ספרות ושירה ומתגורר שלוש שנים בברלין בשכונת וודינג.
איך התגלגלת לכאן? מה הביא אותך לגרמניה?
רציתי כיוון חדש מחוץ לישראל, הרגשתי שיש בארץ כל הזמן אווירה מבאסת כזאת ש"דופקים אותנו ואין מה לעשות" ולא הרגשתי שהמצב הולך להשתנות לטובה אלא רק מחמיר. הייתה את תקופת מחאת המילקי ששמעתי עליה בעבר שהרבה ישראלים עוזבים את ישראל לברלין וחשבתי אולי גם לנסות. לא עזבתי באותה תקופה של המחאה אלא הרבה אחריה, אבל הסכמתי מאוד עם הגל והטענה של הישראלים היורדים מישראל לגבי מה שקורה בארץ לרעה מבחינה חברתית וכלכלית. הסכמתי כאחד שחווה אותה מלידה על בשרו ועורו.
ספר קצת על האזור שבו אתה גר, מה אתה אוהב בשכונה במיוחד?
אני גר בשכונת וודינג, בצפון ברלין. יש בה רוב של טורקים, ערבים והמון מהגרים, היא רב תרבותית כמו העיר ומלאה בפארקים. בשנה הראשונה שלי בברלין גרתי בשכונת טמפהלוף בעיר והייתי מבלה בעיקר בפארק הענק שהיה בעבר נמל תעופה של טמפהלוף. נמל התעופה נסגר והיום הוא משמש פארק עצום, רחב ופתוח מלא בדשא שגורם לך להרגיש ממש קטן מול היקום. אנשים באים לשם לעשות ריצה, על האש, לשבת עם חברים ולתפוס שמש בקיץ.
במה אתה עוסק?
עובד במטבח של מסעדת Night Kitchen, מסעדה ישראלית עם אוכל ים תיכוני ואירופאי. המסעדה ממוקמת בחצרות הקמן הוף, ליד הבית כנסת היהודי החדש באוראניינבורג-שטראסה.
מה החלק המועדף עליך בעיסוקך?
אני אוהב נורא את אנשי הצוות במסעדה.
אנשים טובים שמעבירים לי המשמרת בכיף, שמחה וקלילות מול הלקוחות שמגיעים לסעוד במסעדה.
המסעדה ממוקמת ברחוב אוראניינבורג שטראסה שבעבר היה ידוע כ"רחוב היהודים". הזיכרון היהודי ממש טמון פה בעיר, בגלל העבר העצוב של העם היהודי בגרמניה.
מה אתה עושה בעיר בזמנך הפנוי?
אני מתנדב בספרייה העברית של מיכל זמיר ובאירועי תרבות שהיא מקימה. אני נורא אוהב לעזור לה בספרייה ולשוטט בין הספרים שעל המדפים. אני מרבה גם להגיע לאירועי שירה וחאפלה פואטית של מתי שמואלוף וברק מויאל שממלאים אותי וזוכה לראות ולקרוא יצירות של אנשים באירוע.
בנוסף, אני מתנדב בעמותת IsraAID. עמותה שעוזרת לנזקקים ולילדי פליטים ממדינות מלחמה כמו סוריה ואריתראיה שברחו לברלין.
כיף לי נורא לראות הופעות חיות בברלין ולהיות נוכח במפגשי שיחה של אמנים שמדברים על עצמם ועל היצירות שלהם.
מה אתה אוהב בחיים פה?
היא ממש צבעונית, רב-תרבותית ומגוונת, יש בה הפרדה של דת מהמדינה והיא לא מליטריסטית. החיים פה ממש מסודרים, זה מה שמאפיין את הגרמנים, האובססיה שלהם לסדר. חוץ מזה, התחבורה ממש מעולה ומדויקת. אפשר להתנייד ממקום למקום בקלות ובלי פקקים בזכות הרכבות בעיר.
זאת עיר מלאת רוח והשראה שהרבה אמנים בעולם עוברים אליה. ציירים, מוזיקאים, סופרים, צלמים וכו'. היא אופנתית ומלאה באירועי תרבות. אנשים פה מכבדים את המרחב הפרטי שלך ומשתדלים לא להיות חצופים, בעיקר במקומות ציבוריים.
ברלין לא ממש גרמנית, היא עיר של מהגרים, קיבוץ גלויות. זה משהו שמתאים לאופי שלי, תמיד הרגשתי מהגר, אפילו בישראל לא ממש הרגשתי שייך וחלק ממנה, למרות שנולדתי בה.
מה היית משנה בגרמניה אם היית יכול?
את הבירוקרטיה הנורא קשה פה בהרבה לשכות ומוסדות. הגרמנים לא אוהבים להבליג על דברים.
יש גם לגרמנים מנטליות של גישת פאסיב-אגרסיב שמושרשת כל כך אצלם, גישה שמנסה לחנך אותך אם הם מרגישים שהם לא אוהבים משהו הם יראו זאת ביחס ולא בדיבור. וגם שום דבר כמעט לא מתקיים מהיום לעכשיו או מהיום למחר, צריך לחכות זמן ארוך בשביל פגישה, אפילו בשביל שירות של טכנאי או אינסטלטור.
נקודה אחת מפתיעה שהיית ממליץ לבקר בה?
YAAM
זהו חוף ג'מייקני על נהר השפרה שנמצא ליד גלריית ציורי קירות החומה של ברלין.
תחושת רוגע, שאנטי ואיבוד זמן עם מוזיקת רגאיי מרדימה ואנשים שחורים עם ראסטות עם אופנת לבוש כאילו יצאו מקליפ של אם.טי.וי
תחושה כאילו אתה נמצא בחוף בקינגסטון.
באים פשוט רק להירגע ולהיסתלבט.
מסעדה או בית קפה אהובים?
מסעדת Bejde Ethiopian
מסעדה אתיופית טובה שכל פעם שאני מתגעגע לאוכל הטעים והביתי של אמא, היא משיבה אותי אליה. גם האווירה שם נעימה, מדברים שם באמהרית והיא מקושטת בצבעוניות בדגלי אתיופיה והמלצרים שם לבושים בבגדים מסורתיים לבנים וברקע מושמעת מוזיקה אמהרית.
פשוט תענוג.
מה עם לימודים פה?
שנה הבא מתחיל את הסמסטר באוניברסיטה פה בברלין.
מה חסר לך בגרמניה?
חוף ים, מזג האוויר של הארץ, המאכלים של ישראל ובעיקר בעיקר העדה המקסימה שלי.
איך ניתן ליצור אתך קשר?
דרך המייל או פשוט דרך המסנג'ר בפייסבוק
רוצים לספר את הסיפור שלכם? כתבו לנו!
