הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו

אל תפסידו עידכונים

הדרך שלי בגרמניה – גיא פוגל

 

הכירו את גיא פוגל, או פוגי, מאייר וכותב קומיקס, גר בשכונת טמפלהוף בברלין כבר מעל לשנתיים.

איך התגלגלת לכאן? מה הביא אותך לגרמניה?

בארץ הייתי כותב ומאייר קומיקס עצמאי מאז 2012 ושם אני חושב שהגעתי לקצה של מה שאני יכול לעשות מבחינה מקצועית. יכולתי להמשיך לעבוד בעבודה רגילה ומהצד להפיק את הקומיקסים שלי ואז למכור אותם באולי שמונה ירידים בשנה שמתאימים לזה, אבל זה לא מספיק כדי לעשות מזה מקצוע. אז הגעתי כדי לפרוץ לשוק האירופאי ככותב או כמאייר, עם הסדרות שלי או בלי קשר. ייתכן מאוד שברלין היא רק תחנה בדרך הזו.

ספר קצת על האזור שבו אתה גר, מה אתה אוהב בטמפלהוף במיוחד?

אני גר בדרום השכונה, קרוב לתעלה. מסעדות טובות אין פה כל כך, אבל אני אוהב לעשות הליכות בפארק Marienhöhe ליד הבית שלי. זה פארק קטן אבל הוא מרגיש גדול יותר. יש בו גבעה ושקע כזה שזה מרגיש כמו חורשה שמנותקת לגמרי מהעיר, והשבילים שם מתפתלים למקומות לא צפויים. אם זו הפעם הראשונה שלכם שם, אתם תלכו לאיבוד. אני מת על זה.
כמו כן, יש ספריה באמצע הפארק מאחורי רטהאוס טמפלהוף שפשוט מופיעה בין העצים, לא מצפים לה. אני שוקל להפוך אותה לתחליף למשרד אם וכאשר יימאס לי להיתקע בחדר. יש שם וויי פיי חינם ושולחנות עם שקעים ללפטופ אם צריך, אחלה ספוט לעבודה.

במה אתה עוסק?

אז כאמור אני עדיין עוסק בקומיקס – ליתר דיוק בשתי הסדרות שכתבתי ואיירתי עוד בארץ. "סוניקה" היא סדרה על גיבורת-על מוסיקלית – כל פעם שהיא שומעת מוסיקה מז'אנר אחר היא מקבלת כוח אחר, וגם הכלבה שלה – זה מה שקורה כשלוקחים את הכלבה לכל מקום כולל מעבדות מתפוצצות. הסדרה השניה שלי נקראת "הבור של שרמן" והיא בעצם מותחן על ג'ובניקים בצה"ל. במרכז הסיפור יש חייל מעורער בנפשו עם אובדן זיכרון מהשירות שלו בקרבי וסט שלם של הזיות שהוא רואה, ואיכשהו הוא משובץ לבור של הצבא וחשוף לכל התכניות הסודיות. אבל שרמן מגלה מהר שלא רק שחלק מההזיות שלו מצביעות על תעלומה אמיתית, הוא גם לא המשוגע היחיד בבור.
כבר הרצתי שולחנות של ׳פוגי קומיקס׳ ברוב הכנסים הגדולים בגרמניה וגם בכמה כנסים בצ'כיה ובהולנד. יחד עם הכותרים שלי אני גם משווק עבור קומיקסאים ישראלים, כמו גיא לנמן ונמרוד פרידמן, שזכו השנה בפרס המאנגה הבינלאומי על הנובלה הגרפית שלהם, "חשבון של הנפש".

מה החלק המועדף עליך בעיסוקך?

אני מאוד אוהב ללכת לכנסים ולפגוש את הקהל שלי פנים אל פנים, לשמוע פידבק. תהליך היצירה עצמו הוא ארוך מאוד ולא את כל החלקים בו אני אוהב, אבל הרגע שבו מישהו מסתכל על זה ואתה רואה שיש קליק בינם ובין מה שעשית, אתה יודע שעשית משהו נכון. במיוחד כשהילדים מתלהבים. סך הכל אני לא מצייר בשביל עצמי יותר, אני תמיד חושב על מי שיסתכל על זה בסוף. ׳סוניקה׳ זה סיפור שכולם מתחברים אליו – גיבורה בת-עשרה, כלב חמוד, לא קשה לחבב את זה, לא משנה על איזו יבשת; אבל "הבור של שרמן" הפתיע אותי בפופולריות שלו באירופה. בארץ זה התחבר לחוויה קולקטיבית של הרבה חיילים. קיבלתי הרבה תגובות של הזדהות עם העלילה ועם האווירה, שמעתי סיפורים מטורפים מהלקוחות. כאן זה זר להם לחלוטין. זה מותחן אקזוטי מארץ זרה עם שמות מוזרים, אבל הסיפור עדיין תופס אנשים כי הוא כל כך ייחודי.


מה אתה אוהב בחיים פה?

אני ממש אוהב את השקט ואת המרחב האישי כאן. המשפחה לא מנג'סת, אין דרמות יותר מדי עם חברים או עם עבודה. אני אוהב לבשל לעצמי ולעשות ניסויים במטבח, בעיקר עם רטבים. הצלחתי להוריד את אחוז ההרעלה העצמית לכמעט אפס!

אירועים מעניינים שהיית בהם השנה?

עדיין לא היה, ואני מקווה שוירוס הקורונה לא יבטל את זה, אבל בעיירה ארלנגן סמוך לנירנברג מתקיים כנס Comic-Salon Erlangen פעם בשנתיים באזור יוני. יש שם דוכנים בביתנים ממש באמצע הרחוב. זו הגרסה הגרמנית לכנסים מפורסמים כמו אנגולם בצרפת ולוקה באיטליה. בניגוד לקומיק קון, זה כנס שהוא ממוקד יותר בקומיקס עצמו ולא במסחרה שמסביב, ולכן הגישה לאזור השוק היא חינם והגישה לאירועים היא זולה בהרבה מבקומיק קון. יש יוצרים צעירים שבאים להציג, יש סופרים ומאיירים מפורסמים מארה"ב שבאים להרצות, יש עורכים שאפשר לבקש מהם חוות דעת מקצועית. זה כנס לקוראים וליוצרים בכל הגילאים שאוהבים את המדיום הנהדר הזה. אני אהיה שם שוב השנה עם דוכן משלי, במידה ולא יבטלו.

מה היית משנה בגרמניה אם היית יכול?

את ההיצמדות המאוד מאוד עיקשת לחוקים ויהי מה, וחוסר ההבנה המוחלט של הצורך להתגמש מדי פעם. אין מקום לחריגה אפילו קטנה מהכתב הקטן, אין שום רצון ללכת לקראת הלקוח. איש שירות גרמני ממוצע לא מעוניין לעזור לך בכלל, הוא שם כי הוא חייב להיות שם והוא לא ינקוף אצבע מעבר למה שהוא מחויב בחוזה. אני מתאר לעצמי שאפילו ה"שון טאג" האוטומטי של קופאיות נמצא שם כי הייתה הנחיה תאגידית, לא כי הן רוצות לאחל לך יום טוב. כשאני יוצא לכנס בצ'כיה או בסלובקיה, יש לי דיאלוג יותר טוב עם המארגנים ממה שיש לי בפרנקפורט או במינכן… כאשר אני גם משלם פחות על השירות כי הם מוכנים להתגמש לקראתי.

נקודה אחת מפתיעה שהיית ממליץ לבקר בה?

יש ספריית קומיקס מרשימה שנקראת Renate סמוך ל Oranienburger Strasse; בחדר הקדמי אפשר לדפדף בקומיקסים באנגלית ובגרמנית של יוצרים מהעיר, ומאחור יש אוסף של קומיקס ומאנגה בחמש או שש שפות שונות. מחיר המנוי לספריה הזו מצחיק, וכל מי שעובד שם הוא מתנדב. ממליץ בחום.

מסעדה או בית קפה אהובים?

Interface Bar במואביט הוא בר מצוין לגיקים, חובבי משחקי קופסה ומשחקי וידאו. אם זו הפעם הראשונה שלכם, נסו לשתות את דם הדרקונים. זה טעים.

מה הכי חסר לך בגרמניה?

אני מתגעגע לחברים מהארץ, הייתה לנו חבורה מלוכדת. לראות אותם פעמיים בשנה זה לא אותו דבר, הלוואי והייתי יכול לייבא את כולם לכאן. האחייניות המושלמות שלי חסרות לי. וכמובן, שקדי מרק. טוב שעונת המרקים נגמרה כבר, כי חיסלתי את המלאי שלי.

איך ניתן ליצור אתך קשר?

יש לי דפים בפייסבוק ובאינסטגרם ובימים אלה אני גם מריץ קמפיין מימון המונים ל"סוניקה" באתר קיקסטארטר.

מערכת חי בגרמניה

View all posts

קבלו עידכונים שבועיים מחי בגרמניה!
Holler Box