הכירו את אביאל אדלשטיין, בן 32, במקור מירושלים. גר בגרמניה כמעט ארבע שנים באזור Hessen, מהנדס מכונות וטריאתלט חובב, נשוי לגרמניה ואב לתינוקת בת שנה וחצי
איך התגלגלת לכאן? מה הביא אותך לגרמניה?
זה מביך, אבל אחרי הצבא אי שם ב-2010 במקום לעשות טיול אחרי צבא נורמלי ולהתברבר בהודו, נסעתי לגרמניה לפסטיבל מטאל עם כמה חברים. נחתי בפרנקפורט ונשארתי שם כמה ימים בהלוך לפני הנסיעה להמבורג וכמה ימים בחזור לפני הטיסה. הכרתי מישהי בפרנקפורט שבמשך משהו כמו שנה לא שמה עליי – אבל הבדיחה עליה, עכשיו אנחנו נשואים. היה הרבה לונג דיסטנס ריליישנשיפ ועברתי לפה סופית ב-2016 עם סיום התואר שלי.
ספר קצת על האזור שבו אתה גר, מה אתה אוהב בשכונה במיוחד?
אני גר ב- Seligenstadt, עיר יחסית קטנה בת בערך 20,000 תושבים. מקום חביב על נהר המיין, עשרים דקות מהערים Hanau ,Offenbach, ו-Aschaffenburg. באזור שבו אנחנו גרים יש הרבה טבע וחורשות, עד לפני חצי שנה הייתי נוסע על אופניים לעבודה. בעיר יש את הגלידה אולי הכי מפורסמת באיזור – Maintor. אני לא יודע למה, אבל אנשים שגרים גם 50 קילומטר מכאן, הדבר הראשון שהם אומרים על העיר זה שהגלידרייה מיינטור היא הכי טובה באיזור X – ההגדרה משתנה מאדם לאדם. אני גר בשדרה של בניינים בני 3 קומות, חלק מהבתים הם בבעלות פרטית והמשפחה גרה בהם, וחלקם מוצעים לשכירות. לבעל הבית שלי יש 6 דירות פה ועוד כמה נכסים באיזור, תכלס השקיע נכון.
במה אתה עוסק?
אני מהנדס מכונות, בהתחלה המשכתי בתחום שהתחלתי בו במהלך התואר – התחום של תאי וואקום. זה תחום שהולך למות בעתיד הקרוב אז אני מנסה להתקדם לתחומים יותר רלוונטיים לגרמניה – תחום הרכב. אינשאללה מתחיל משרה חדשה ביולי 2020 שתקדם אותי לכיוון הזה. כשרק הגעתי לגרמניה, עדיין הייתי שבוי של הסטריאוטיפ ש"הנדסה גרמנית היא הכי טובה בעולם" והיום אם ישאלו אותי, כנראה שאני אעקם את האף.
מה החלק המועדף עליך בעיסוקך?
על הנייר – כמו שאמרתי, גרמניה אמורה להיות גן עדן למהנדס מכונות. בדוגרי, זה רחוק מזה. אבל אני מאוד אוהב את המקצועיות שהקולגות שלי מפגינים, את זה שמכבדים פה את הזמן הפרטי של העובד – 8 שעות זה 8 שעות ושיתפוצץ העולם. חלק מהיתרונות שרוב הגרמנים הם רובוטים, זה שבעבודה מדברים רק על המישור המקצועי, לוקח המון זמן לגרד ולהגיע לשיחות פרטיות עם אנשים אבל אף אחד לא יבוא וייפול עליך עם "יו שמע מה קרה לי עם X וY״. עם חלק מהאנשים שאיתם עבדתי בכלל לא החלפתי מילה מעבר לשלום וביי, וחלקם אפילו זה לא.
מה אתה אוהב בחיים פה?
השלווה, אף אחד לא נכנס לך במה אתה עושה (אלא אם כן זה השכן המטורף שמפריע לו שאתה הולך בבית וזה עושה לו רעש). ומשעמם פה, אני לא מתכוון שאני משתעמם, אבל בניגוד לישראל, אפשר להיות לחוץ כמה שרוצים, זה לא 200% לחץ כל הזמן, אם אני רוצה להירגע אין שום דבר שילחיץ אותי, ואם אני רוצה לעשות מליון דברים במקביל זה תלוי רק בי.
ומה אתה עושה בשעות הפנאי?
יותר ממה שיש לי זמן בשבילו:
שחייה – כי חייבים את זה בשביל טריאתלון
אופני כביש והרים – האהבה שלי לאופניים התחילה לפני הרבה שנים, הייתה רדומה איזה עשור, ונפתחה שוב כשהייתי פצוע גב, זאת הייתה הדרך היחידה שלי להתנועע. ומאז עברתי איזה 5000 קילומטר על אופניים באיזור שאני גר בו, בעתיד אני מקווה לעשות טיול אופניים בן כמה מאות ק"מ
ריצה – כי חייבים את זה בטריאתלון, אף פעם לא הייתי אצן
טיפוס קירות בפנים ובחוץ – ביקרתי באוסטריה וגיסי הזמין אותנו לטפס שם על איזה צלע הר, ומאז אני ממש בקטע, לצערי אני אף פעם לא אהיה רזה, אז אני גם לא אשתפר מאוד, אבל זה עדיין כיף!
בונה טיסנים מעץ
רוצה להתחיל ללמוד להטיס מטוס
לאחרונה התחלתי גם ערוץ יוטיוב
כמו שאמרתי, יותר מדי דברים בשביל המעט זמן שיש לי
מה היית משנה בגרמניה אם היית יכול?
המון. אבל אם הייתי צריך לבחור דבר אחד – את הרובוטיות של הגרמנים, את הצורך למלא כל חתיכת חוק באופן מלא, בלי גמישות מחשבתית. את ההסכמה שרגשות זה לא בסדר ואת חוסר הרצון להתחשב. אני לא יודע למה, אבל בישראל תמיד אפשר לדבר עם אנשים ולהתגמש, גם עם האנשים הכי ראש בקיר (בכל זאת הייתי בשריון) הצלחתי לנהל דו-שיח. בגרמניה זה ראש בקיר ולא מוכנים לשמוע כלוווום, לא יעזור כלום.
נקודה אחת מפתיעה שהיית ממליץ לבקר בה?
קשה להמליץ רק על מקום אחד, כי גרמניה כל כך רחבה ומגוונת. טוב לא מאוד מגוונת, אבל יש המון מקומות יפים. הייתי ממליץ לכל אחד לרכוב על אופניים או לנסוע ברכב לאורך הריין (משהו כמו בין Mainz לKoblenz) קודם כל הנוף מאוד יפה, ויש טירה כל כמה דקות (באוטו) או כל איזה שעה (על אופניים) יש ערים קטנות וכפרים בדרך. יש המון מקומות לעצור לשתות בירה, קולה או לאכול משהו – בין אם אוכל גרמני או לא. בחלק מהטירות אפשר לבקר והמזכרות שם לא כל כך יקרות, אני זוכר שחברים ביקרו אצלנו לפני שלוש שנים בערך וסגרנו משהו כמו 4 טירות באחה"צ אחד. אם לוקחים יום שלם אפשר להספיק יותר, ובסופה של הדרך אפשר להגיע למשולש הגרמני שמחבר את הריין והמוזל.
מסעדה או בית קפה אהובים?
מסעדה – Iimori בפרנקפורט, זאת מסעדה יפנית-צרפתית עם מאפים מטורפים וסופר טעימים, מלא תה בסוגים שונים בעיקר מאצ'ה מגה טעימה. יש להם גם בראנץ' שאם הייתי צריך לאכול דבר אחד עד סוף החיים שלי הייתי הולך לשם – משהו כמו 25 יורו לבן אדם בשביל בופה של אוכל יפני, מאפים וקינוחים צרפתיים עם פיוז'ן יפני, באמת שהכל טוב שם. אני מנסה ללכת לשם פחות מפעם בחודש, אבל זה קשה.
לגבי בית קפה…. זה קשה כי לגרמנים יש טעם (לדעתי גרוע) מאוד מוזר בקפה – הם אוהבים אותו מר מדי, לטעמי שרוף אבל מה לעשות ככה הם חושבים, אם זה מר זה חזק ואם זה חזק אז אני חזק. בית קפה שאני אוהב לבקר זה מורקולדה בפרנקפורט, הקפה שלהם אחלה, המחירים הוגנים ויש גם חומוס ישראלי. אשמח לשמוע על בתי קפה שלא שורפים את הקפה בפרנקפורט, כי יש בערך ארבעה כאלה שאני מכיר.
מה הכי חסר לך בגרמניה?
שמש וחברים – גם ככה קשה בגיל 30 להכיר אנשים חדשים כי בניגוד לזמן שהייתי בן 20, אני כבר לא מתלהב מאנשים אחרים, ובנוסף לזה שלגרמנים ממש לא מעניין מי אתה ומה אתה (אני יודע, חוץ מברלין) – זה מביא לדי הרבה בדידות. גם גרמנים הם סוג של אדישים וביישנים, אז צריך להתאמץ מאוד לדחוף אותם לדבר איתך – מה שכן, אם יש ילדים זה עוזר כי אז חייבים לתקשר עם הורים אחרים, וגרמנים דווקא די חברותיים כשזה נוגע לילדים, הם פתאום מחייכים ועושים שלום.
איך ניתן ליצור איתך קשר?
תכלס, התחלתי ערוץ יוטיוב בנושא החיים בגרמניה בתור מהגר לא מזמן אז זה הכי יעזור לי אם תיכנסו לשם, תצרכו קצת תוכן ותכתבו תגובות או תתנו רעיונות, תשתפו חוויות ותספרו מה הכי מעצבן אתכם בגרמניה. למי שרוצה אפשר גם לכתוב לי מייל aviel.edel@gmail.com.
רוצים לספר את הסיפור שלכם בגרמניה? כתבו לנו!
