אני יקה בהתהוות. תימני (כלומר היקים של המזרחיים) שגר בפרנקוניה ועמל על יצירת צאצאים יקים משלי. הנה חוויה ממקור ראשון:
כשחיים בגרמניה, מתחילים לאהוב את החושך
זה התחיל מזה שישבתי בשירותים
והיא כיבתה לי את האור
ואמרתי היי אני יושב פה
והיא אמרה לי ו..?
אתה לא צריך אור
ואז הוסיפה Ohne Mist שזה אומר ״את האמת..״
אני לא מבינה למה אתה כל הזמן צריך אור
זה בזבוז
עד אז חשבתי שאיורי הקיצון החסכניים
הם נחלת בני הדור הקודם
כמו המתרגלת הפרטית להגייה נכונה (אכן כך) שנושקת לתשעים
שאישרה לי במנוד ראש עגמומי
להדליק את האור בפינת הלימוד
כיוון שגם היא הפסיקה לראות בשעת הערב המוקדמת
שהעלימה אט אט את האור מהחדר
אז בית שיש בו אנשים זה בית שאור אחד דולק בו
ובית שרוב החדרים מוארים בו
זה בית מופקר או ישראלי
ואני לומד
לחיות עם האור המצטמצם
מעריך יותר את האור הטבעי
את השמש ולא רק כי זו לא ארץ שטופה
וכן
גם את האפלולית הרכה שאינה חושך
את אור הביניים המתמעט
שממעט עליך את יומך
או סוגר אותך לעצמך
ולזה שמולך
בקול דממה דקה
