לחימה נועזת בהון השחור! כל מילה אמת.
הסיפור הזה, על סבא בשירותים, מזכיר לי משהו שקרה לפני הרבה שנים, כשאבא שלנו היה אחראי על רשות המיסים. אולי כבר סיפרתי לכם את זה? הנה אני מספר שוב.
יום אחד הוזעק אבא שלי בטלפון בשעה ארבע בבוקר, בשל עניין די משונה:
בנמל חיפה עצר המכס יהודי אחד, קשיש צנום עם מבט פנאטי בעיניים, שנראה לפקידי המכס המנוסים חשוד במיוחד. הוא ניסה לעשות עליה שבידיו שתי מזוודות מהוהות בלבד.
"תפתח את המזוודה" הם אמרו לו, והוא אמר רק "שוין, תפתחו בעצמכם"
פתחו לו מזוודה אחת ומצאו בתוכה 100,000 דולר בשטרות מקומטים של 10.
– מה זה? שאלו אותו
– איך בין א מוהל, אני מוהל, בברוקלין, ענה היהודי
– ואיך זה קשור?
– אני גם ציוני ואוהב את מדינת ישראל
– ואיך זה קשור לדולרים?
– נו טוף, לפעמים אני הולך כאן לשירותים בתחנת הרכבת, וכשאני רואה גוי, אני תופס לו לערל בשמעקעל שלו ואומר לו "או שאתה תורם 10 דולר למדינת ישראל, או שאני עושה לך בריס!"
– אהה, אמר המוכס, ומה יש לך במזוודה השנייה?
– נו, עונה המוהל, "מה לעשות, יש אנטישמים שלא מוכנים לתרום!"
ולמה העירו את אבא שלי באמצע הלילה?
"מר נוידרפר – לפי איזה סעיף עלינו להטיל מכס על 7568 עורלות? האם זה נחשב יבוא בשר? תשמישי קדושה? או אולי חומרי גלם לייצור יהודים?" אמר הממונה על המכס בנמל חיפה, מר זאביק צוקערקאנדעל.
"תעזבו אותי מהסיפורים המטומטמים של הבן שלי" ענה אבא, "הוא רק בן 8 ועוד לא המציא אותם, אני חוזר לישון"
